התקשרו ואנחנו בדרך אליכם 1800-288-288✆
ענף הבנייה הוא אחד הענפיים המרכזיים והמשפיעים ביותר בכלכלה הישראלית. לאורך כל שנות קיומה של מדינת ישראל, התרחשו שינויים ותמורות אשר נבעו משלל סיבות; היסטוריות, כלכליות, תרבותיות וחברתיות. ציטוט מוכר וידוע של יגאל אלון, אומר ש "עם שאין לו עבר, ההווה שלו דל ועתידו לוט בערפל". העבר של הבנייה הישראלית מרתק, אבל התפתחות הענף לאורך השנים, יוצרת רצף אחד ארוך ומפואר.
שנות ה- 50 – צנע גם בבנייה
לאחר קום המדינה, הגיעו קרוב למיליון יהודים לישראל, אשר הכפילו את האוכלוסייה במדינה וערערו את ההרכב ההומוגני שלה. רוב העולים הגיעו מאזור מזרח התיכון ומרכז אירופה, וענף הבנייה היה צריך להיערך בהתאם. וכך, מצאו פתרונות: העולים שוכנו במעברות, בפחונים, צריפונים, בלוקונים או שיכונים אשר היו עשויים מבטון. אלו היו תנאים קשים מנשוא ובמצוקה גדולה של עוני ורעב. למרות שהם היו חפויים מכל סגנון עיצובי, הם נבנו במהירות, והיו יעילים עבור אותם נסיבות. המוטיב העיקרי באותם שנים היה הצנע, והתבטא בבנייה, ובעיצובים פשוטים מבחינת הקווים המעוצבים, חומרי הגלם ואף הצבעוניות. המטבח היה מורכב מיחידות קטנות, אשר כללו שתי מגירות וידיות קטנות ללא כל עיטור מעליהם. בחלק מהמבנים שוכנו כמה משפחות בחלל אחד. החומרים בהם נעשו שימוש היו פשוטים ולא כל כך איכותיים כמו סיד סינתטי פשוט.
שנות ה-60 – בנייה מתועשת
בשנות ה-60 הדירה הישראלית שינתה את פניה. ערים מסודרות נוספו בישראל והוקמו עיירות פיתוח. במקביל לשיכונים, החלו לבנות בניינים גדולים ומרווחים יותר תוך שימוש בבטון מזוין. הבוידעם ומסדרון הכניסה נעלמו, התקרה הונמכה ממה שהיתה וכמות החלונות הופחתה באופן משמעותי. לא היתה הגבלה של קומות, ושכפלו את מספר הקומות הרצוי. הבניין סיפק שלושה כיווני אוויר לכל דירה, כך שכבר אז היה בו פן אקולוגי. בנייה זו מכונה טיפוס H ומשקפת את השינוי שהתרחש- מעבר מהשקעה ברווחת היחיד על חשבון רווחת הכלל. וכך, החללים המשותפים של כל הדיירים כמו חדרי מדרגות למשל, כבר לא היו במרכז חזית הבניין. במקום זאת, יש סלון ומרכז בית בורגני אשר נמצא במרכז הסימטריה והופך להיות מקום אירוח.
שנות ה-70 מעמדו של המטבח מזנק
הדירות החלו להתפתח, ובאופן משמעותי במיוחד. הם קיבלו תוספת של חדרי שינה, סלון מעוטר וחדר אוכל. החל שימוש במתכות כמו ניקל וכרום בשילוב של פריטים מפלסטיק בצורות מעוגלות. התחילו קונטרסטים של צבעים ושילובים. מעמדו של המטבח הישראלי זינק, ארונות עליונים ותחתונים נבנו והחומר השולט היה הפורמייקה. דוגמאות הטפטים החלו להיכנס לבתים בסגנונות מרהיבים.
שנות ה-80, תעוזה בבנייה, דמיון והרבה מאוד צבע
עשור צעקני, מרחיק לכת. בתים משונים החלו להבנות, יותר חדשניים, יותר גדולים, יותר אחרים. מלאים בתעוזה, נוכחות ובולטות. פתאום התחילו לבנות מגדלים רבי קומות. בתים עם קונספט מסוים. משדרים משהו מסוים. בתים בסגנון ים תיכוני, בתים כפריים ואפילו בתים בסגנון העיר פרובאנס. גם בתוך הבתים התחוללו שינויים מרחיקי לכת. המסדרון בוטל באופן סופי, דלת הכניסה פתאום נפתחה לחלל מאוחד של סלון- פינת אוכל- ומטבח. המטבח אופיין בארונות מחופים בפורמייקה ומשטחי שיש בצורת האות ר' שעוטר כמובן בכיריים שבאו בבילט אין. לחדר השינה של הורים נבנו שירותים ומקלחת צמודים ולעיתים גם חדר ארונות.
שנות ה-90, בניינים חדשים, הזדמנויות חדשות בעולם העיצוב
בשנות ה-90 הגיע גל עלייה גדול לישראל ויצר ביקוש אדיר לדיור. כמו בשנות ה-50, גם בשנות ה-90 ענף הבנייה היה צריך להתגייס למשימה החשובה, ולייצר פיתרון הולם עבור העולים. ענף הבנייה הציג יכולת מרשימה וכושר הסתגלות יוצא דופן, והגדיל את היקפי הבנייה באופן משמעותי. גם השימוש בבטון החל לתפוס צורות חדשות והחל שימוש בציוד מתקדם. כמובן שהביקוש המואץ של הדירות החל לצמוח ולשגשג באופן משמעותי. הפרויקטים בתחום הנדל"ן היו ברובם פרויקטים אשר אותם יזמו יזמים פרטיים ולא ממשלתיים. הזמינות לחו"ל וההפיכה של העולם לכפר גלובאלי, יצרו הזדמנויות חדשות בתחום העיצוב. משפחות רבות החלו בהתקשרות של אדריכלים ומעצבי פנים ואף נקטו בשיטת ייבוא רהיטים מחו"ל. מרפסת שמש הפכה להיות סטנדרט, וכמו כן לובי משודרג ומרחב ציבורי הפכו להיות קלאסיים בעיצוב הבית. הגוונים קיבלו פן יותר עדין, והלבן, האפור והשחור יצר את התחכום.
שנות 2000- אפשרויות בלתי נגמרות
שנות האלפיים מאופיינות בהיצע בלתי נגמר. אפשרויות בנייה, עיצוב. להיות מדויקים ולהגיע לתוצאות גבוהות על ידי שימוש במכשור מתקדם. יש בתוך הבית חלוקה ברורה בין אזורים פרטיים לשטחים ציבוריים, המטבח והסלון פתוחים בחלל גדול אחד שמשמש למגורים. המטבח השתכלל מאוד, במיוחד בנושא הפרזול והאחסון. בארונות תחתונים מדפים נשלפים, מגירות ויחידות של מזווה. הבתים גדולים יותר, יחידות ההורים הפכו לסוויטות קטנות, חדרי הילדים מושקעים ויש חדר אורחים אסתטי ומטופח.
שנת 2005 היתה אבן דרך משמעותית בכל מה שקשור לבנייה ולשיפוצים בישראל. ב-14 באפריל 2005, ממשלת ישראל אישרה את תכנית "תמ"א 38 "- תכנית המתאר הארצית לחיזוק מבנים קיימים בפני רעידות אדמה. במסגרת התכנית, ניתן לקבל היתר בנייה לחיזוק המבנה, ללא צורך הכנת תוכניות מפורטות. אלו כוללים זכאות לתוספות בנייה, שיפוץ כללי, בניית מעליות, חנייה, עיצוב הבניין ותוספת של מרחבים מוגנים.
כמו כן, תכנית תמ"א 38 הגבירה את הצורך בביצוע ניסור בטון, לאור העובדה שהבתים מורחבים לטובת תוספת בנייה. ניסור הבטוןחייב להיעשות בצורה מוקפדת ומדוקדקת, לענות על הצרכים הפונקציונאליים ולא לפגוע בבטיחות המבנה עבור השוהים בו.
אנחנו נמצאים היום כבר בשנת 2016. הבתים היום חכמים יותר, כאשר הם פועלים על פי מערכת מתקדמת שמסוגלת להפעיל ולהדליק דברים בבית, גם כאשר אנחנו לא נמצאים בו. הבתים היום ירוקים יותר וחוסכים באנרגיה. הם נגישים יותר. מעוצבים יותר, מתוחכמים יותר. הם מינימליסטים, אבל מכילים את הכל. הם מציעים פיתרונות ומשלבים טכנולוגיה, חדשנות, פונקציונאליות והרבה מאוד אסתטיקה.
לשאלה כיצד יראה הבית שלנו בעוד 20,10, או אפילו 50 שנה, יש כבר עשרות תשובות. הן מתייחסות לתנאי החיים, לחידושים השונים, ליזמים ולפרץ התעוזה של כל אחד מאיתנו. המעניין הוא, שככל שאנחנו מתקדמים עם השנים, אנו מבינים שבסופו של דבר, התשובה המדויקת ביותר, טמונה כנראה בחינוך. אם נחנך את ילדנו לחשוב אחרת, להעיז, ללמוד ולרצות, נחיה בעולם מפותח ומתקדם יותר.
המאמר מוגש מטעם חברת אבא שיפוצים, המתמחה בשיפוצים כלליים ושירותי אינסטלציה בירושלים.
